נוער בפלילים

חוק העונשין קובע, כי אדם אחראי למעשיו וחלה עליו אחריות פלילית רק לאחר שמלאו לו 12 שנים. ילד שטרם מלאו לו 12 שנים אינו אחראי בפלילים, אין להעמידו לדין ואין להטיל עליו עונש. אולם, אם ביצע קטין, טרם שהגיע לגיל זה, עבירה רשאית המשטרה לחוקרו ולגבות ממנו הודעה, אף ללא נוכחות הוריו או הסכמתם, וחתימתו על הודעתו מרצונו הטוב תחייב אותו לגבי נכונות הודעתו, אפילו שאין בה להטיל עליו אחריות פלילית. למרות סמכות החקירה, המשטרה אינה רשאית לעצור ילד מתחת לגיל 12.

על פי החוק, כל אדם שטרם מלאו לו 18 שנים הינו לקטין, ועל כן העמדתו לדין פלילי תהיה בפני בית משפט שלום או מחוזי (לפי חומרת העבירה), היושב כבית משפט לנוער. ואולם, אין להתחשב רק בגילו של הקטין בעת ביצוע העבירה, אלא המועד הקובע לסמכות בית המשפט הוא מועד הגשת כתב האישום. קרי, ביצע אדם את העבירה בהיותו בן 17.5 שנים וכתב האישום הוגש רק לאחר שמלאו לו 18 שנים, יועמד לדין בבית משפט רגיל ואין חובה לשופטו בפני בית משפט לנוער. מכאן, כי סמכות השיפוט קמה לבית משפט לנוער רק מקום בו הוגש כתב אישום טרם הגיע הקטין לגיל 18.

לבית המשפט סמכות לדון בעניינם של קטין ובגיר המואשמים בכתב אישום משותף, אך עומדות בפניו שתי אפשרויות. האחת הינה להורות על הפרדת המשפט, באופן שעניינו של הקטין ידון בנפרד בפני בית משפט לנוער. השניה, לדון בעניין בעצמו ולנהוג בקטין כאילו היה בית משפט לנוער, ואז לשיקול דעת בית המשפט האם להורות על ניהול הדיון בדלתיים סגורות, כפי המתנהל בבית משפט לנוער.


למרות שניתן להעמיד לדין קטין שמלאו לו 12 שנים, קיימות בחוק הוראות שונות המתייחסות לגילאים השונים. קטין שטרם מלאו לו 13 שנים ניתן להעמיד לדין רק לאחר התייעצות עם קצין מבחן. לגבי קטין שטרם מלאו לו 14 שנים, רק המדינה רשאית להגיש נגדו כתב אישום פלילי, ולא ניתן להגיש נגדו קובלנה פלילית. אין להשית עונש מאסר על קטין שביום גזירת הדין טרם מלאו לו 14 שנה, וכן אין לפרסם שמו של קטין בגיל זה או לגלות את פרטיו, אלא ברשות בית המשפט, בין שהיה העבריין, הקורבן או עד לביצוע העבירה.


בית המשפט לנוער

בית המשפט לנוער מקיים, באופן רגיל, את דיוניו בדלתיים סגורות ואוסר על פרסום פרטי הקטינים וזהותם. איסור פרסום הפרטים חל גם בבית משפט שאינו בית משפט לנוער כאשר עומד בפניו נאשם או עד קטינים.

לשם הגנה על הקטין אסר המחוקק פרסום פרטיו של קטין שטרם מלאו לו 16 שנים והוא נאשם או עד במשפט פלילי, או מתלונן או ניזוק במשפט בשל עבירה נגד המוסר. האיסור משתרע על פרסום תמונת הקטין, מענו וכל פרט אחר העשוי להביא לזיהויו.


מעצר של קטינים

מעצר ללא צו של שופט

למשטרה סמכות לעצור אדם רק לאחר שמלאו לו 12 שנים. בין קטינים קיימת לעניין המעצר אבחנה בין הגילאים השונים. שונה הדין כאשר עסקינן בקטין מתחת לגיל 14, שאז קיימת חובה להביאו בפני שופט להארכת מעצרו לכל היותר עד 12 שעות לאחר שנעצר. לעומת זאת, קטין שמלאו לו 14 שנים ניתן לעוצרו עד 24 שעות אף בלא צו של שופט, בדומה למעצרו של בגיר.

הקצין הממונה בתחנת המשטרה רשאי להשהות את הבאת הקטין מתחת לגיל 14 להארכת מעצר בפני שופט ל 12 שעות נוספות אם הדבר דרוש לביטחון הציבור, לביטחון הקטין או הרחקתו מחברת אדם לא רצוי, או כאשר הקטין חשוד בביצוע פשע שעונו מעל 7 שנות מאסר ושחרורו עלול לפגוע בחומר הראיות או בהעלמתן.

תקופת המעצר המקסימלית לקטין, שטרם הוגש נגדו כתב אישום, הינה עד 10 ימי מעצר בכל פעם (במקום 15 ימים במקרה של בגיר), ובסך הכל ניתן לעצור קטין, טרם הגשת כתב אישום, עד 20 יום (במקום 30 ימים במקרה של בגיר). כל קטין שנעצר זכאי לייצוג סניגור בהליך המעצר.

בשלב המעצר טרם הגשת כתב אישום, ניתן לדון קטין בפני כל בית משפט, ואין לבית משפט לנוער סמכות ייחודית. רק לאחר הגשת כתב אישום עוברת הסמכות לבית משפט לנוער, שלום או מחוזי, בהתאם לאופי העבירה.


הודעה על מעצר

עם מעצרו של קטין קיימת למשטרה חובה להודיע לאחד מהוריו או לאדם קרוב לקטין או למי שאחראי עליו. להורי הקטין הזכות לדעת את סיבת המעצר של הקטין על מנת שיוכלו להתערב לטובתו ואף להיות נוכחים בחקירתו. למרות חובת ההודעה על המעצר, אין החוק מחייב לאפשר את נוכחות ההורה בחקירתו של ילדו הקטין, אלא כאשר הקטין מתחת לגיל 14.

מקום בו סבור קצין המשטרה, כי הודעה להורי הקטין עלולה לגרום לפגיעה בשלומו של הקטין, או לפי בקשתו של הקטין, אין הוא חייב להודיע להם על מעצרו, אולם עליו להודיע על כך לקצין מבחן לנוער. בפועל, מודיעה המשטרה לקציני המבחן גם קום בו לא נשקפת לקטין סכנה מכעסם או תגובתם של הוריו.

תקופת המעצר לאחר הגשת כתב אישום

לבית המשפט לנוער סמכות ייחודית לדון בהליך מעצר של קטין לאחר הגשת כתב אישום נגדו.

כל קטין שהינו עצור, בין לפני הגשת כתב אישום ובין לאחריו, זכאי לייצוג סניגור ורשאי לבקש מבית המשפט שימנה לו סניגור.

הכללים הנוגעים למעצר קטין לאחר הגשת כתב אישום דומים לאלו של מעצר בגירים, בשינויים מסוימים הקבועים בחוק הנוער, לפיהם ניתן להחזיק קטין במעון או במעון נעול במקום בבית מעצר. ככלל, בית המשפט אינו נוטה לעצור קטינים מאחורי סורג ובריח וקיימת התחשבות רבה במצבו של הקטין, מצב משפחתו, מצבו הנפשי, דרכי הטיפול בו וסיכויי שיקומו.

מקום שהוחלט על מעצרו של קטין עד תום ההליכים הפליליים נגדו, תוקף הצו יהיה עד לקבלת צו טיפול, צו מבחן או גזר דין, או עד למועד שיקבע בית המשפט בצו המעצר.


חיפוש על גופו, בגופו ובביתו של קטין

המשטרה רשאית לערוך חיפוש על גופו ובכליו של קטין, אף ללא נוכחות הוריו, כפי סמכותה בעניינו של בגיר. חיפוש בביתו של קטין מחייב קיומו של צו חיפוש, ואולם מאחר והקטין אינו בעל הבית, אין השוטר רשאי לקבל את הסכמת הקטין לחיפוש ועליו לקבל את הסכמת בעל הבית לחיפוש ולעורכו בנוכחות הבעלים. חיפוש ללא הסכמת הבעלים ו/או ללא צו ייעשה רק מקום בו חושד שוטר כי באותו מקום התבצע פשע או מתבצע באותו מועד.

חיפוש בגופו של קטין אחרי ראיות ניתן לבצע רק בהסכמת הקטין, כפי שנדרשת הסכמתו של בגיר לחיפוש כזה. ואולם, כאשר מדובר בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים שהסכים לחיפוש, קיימת חובה לקבל את הסכמת הורהו או אפוטרופסו לחיפוש בגופו. מקום שסירב הקטין לחיפוש כאמור אין לבצע את החיפוש כל עוד הוא מתנגד לביצועו.


ייצוג קטינים על ידי סניגור

קטין שהוגש נגדו כתב אישום זכאי לייצוג סניגור, בין שנעצר בגין העבירה ובין ששוחרר, ואולם, אם נידון הקטין בפני בית משפט לנוער רשאי בית המשפט למנות לו סניגור אם טובת הקטין דורשת זאת, אך אין מדובר בזכות אוטומטית. הזכאות למינוי סניגור נקבעת לפי תקנות הסניגוריה הציבורית ולפי כללים הנוגעים למצבו הכלכלי של מבקש הייצוג.

כאשר מדובר בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים והעומד לדין בפני בית משפט שאינו בית משפט לנוער, קמה לבית המשפט החובה למנות לו סניגור.


מעמד ההורים בבית משפט לנוער

ככלל, הדיונים בבית המשפט לנוער מתקיימים בדלתיים סגורות, אולם הורי הקטין רשאים להיות נוכחים בדיון, ובכלל זה ניתנת להם הרשות להגיש בקשות במקום הקטין, לחקור עדים, ואף לטעון במקום הקטין או יחד עמו.

במקרים מסוימים רשאי בית משפט לנוער להורות, כי מטעמים של טובת הקטין קיימת חובת נוכחות של הוריו או אחד מהם. לעומת זאת, ייתכנו מקרים חריגים בהם יורה בית המשפט כי אין לזמן את הורי הקטין לדיון.

ייתכנו מקרים בהם יתיר בית משפט לנוער לגורמים נוספים להיות נוכחים בדיון, כאשר יש להם נגיעה לעניין, כמו למשל פקיד סעד, קצין מבחן לנוער, חוקר נוער, מורים ועוד.



בסיומו של ההליך הפלילי נותן בית משפט לנוער הכרעת דין, לפיה רשאי בית המשפט לזכות את הקטין או לקבוע כי הקטין ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אולם בשלב זה עדיין אין הרשעה.

מאחר ומדובר בקטין, אפילו יורשע בדין, קיימת חובה להפנות את הקטין לשירות המבחן לנוער. קצין מבחן מטעם שירות המבחן נפגש עם הקטין, בוחן נסיבותיו ונותן המלצתו/עמדתו לעניין העונש ראוי וההולם את נסיבות העבירה והעבריין, לצד המלצה על הרשעת הקטין או אי הרשעתו.

תסקיר זה מונח בפני בית המשפט בשוקלו האם להרשיע את הקטין ומהו העונש הראוי להשית עליו.


כללי הענישה בבית משפט לנוער


עם קבלת תסקיר המבחן, רשאי בית משפט לנוער לעשות אחד מאלה:


1. להימנע מהרשעת הקטין ולהימנע מכל עונש.
2. לא להרשיע את הקטין ולצוות על אחד מדרכי הטיפול הקבועים בחוק הנוער.
3. להרשיע את הקטין ולגזור את דינו.


מאחר וגילו של הקטין הינו גורם משמעותי שעל בית המשפט לשקול לעניין העונש, הרי שאף אם בחר בית משפט לנוער להרשיע את הקטין ולגזור את דינו, קיימים מספר סייגים לענישת קטינים.

ראשית, אין להטיל על אדם, שבעת ביצוע העבירה היה קטין, עונש מוות, עונש מאסר עולם או עונש מינימום הקבוע בחוק, בין שנשפט ונגזר דינו בהיותו קטין ובין שנגזר דינו לאחר שהפך בגיר.

לגבי קטין שטרם מלאו לו 14 ביום גזירת הדין, לא יטיל בית המשפט עונש מאסר בפועל אלא יורה על החזקתו במעון נעול, כפי שניתן לקבוע לגבי כל קטין מתחת לגיל 18 כחלופה לעונש מאסר.

אף אם קבע גזר בית משפט לנוער עונש מאסר בפועל על קטין, הוא יוחזק בבית המאסר בנפרד מאסירים אחרים שאינם קטינים.


אמצעים ודרכי טיפול

קיימים בחוק, לבד מעונשי המאסר, מספר אמצעים ודרכי טיפול בקטינים שניתן להשית על קטין בגזר דינו, הכל בהתאם לנסיבות המעשה ונסיבות הקטין:


1. מסירת הקטין לטיפול והשגחת אדם שאינו הורה הקטין והגבלת זכות ההורים כאפוטרופסים של הקטין.
2. העמדת הקטין תחת פיקוח של קצין מבחן.
3. מתן התחייבות של הקטין או של הוריו לגבי התנהגותו בעתיד. המדובר בהתחייבות כספית שבמקרה של הפרה - תחולט.
4. החזקת הקטין במעון נעול.
5. התחייבות הקטין להתייצב במעון יומי.
6. חיוב הקטין או הוריו בקנס או הוצאות משפט.
7. חיוב הקטין או הוריו בתשלום פיצוי לקורבן העבירה.


אין המדובר בעונשים המוציאים זה את זה, וייתכן מצב בו ייגזרו על הקטין מספר עונשים גם יחד.